למה הילד שלי מצייר בשחור?
צבע הוא אנרגיה!
למשל: כשרוצים לעצור נהג במקום מסוכן בכביש, מציבים לו תמרור בצבע אדום, אדום-עצור! (האבן רובין – באבני החושן היא אבן אדומה שסגולתה כעוצרת נפלים). אדום הוא הצבע שדוהה ראשון לפני כל הצבעים. כי הוא קולט אליו את מירב קרני האור. ולכן הוא בולט מכולם. לעומתו, הצבע השחור קולט אליו הכל! ולנו הוא נראה כ-כלום.
לכל מטבע שני צדדים:
שחור הוא צבע עוצמתי לטוב או למוטב. מצד אחד, הוא אסוציאציה של 'קודש': תפילין, אותיות של ספר תורה.
אך שחור הוא גם אסוציאציה של העדר, פחד (חושך..), דכדוך, וחוסר אונים. ילד שאוהב את הצבע השחור נשאל עליו, האם זוהי תופעה תקופתית או תמידית? האם התנהגותו משדרת דכדוך או שמחת חיים? התשובות לשאלות אלו יובילו אותנו להחלטה, האם הוא צריך עזרה, או שזהו מצב רגעי ויעבור לו בס"ד מעצמו.
אני לא מסוגלת לצייר אנשים. רק בעלי חיים, ומעדיפה ציפורים מדוע?
רוב בני האדם, למעט אלו שהקב"ה חנן אותם בכישרון ציור, אינם מציירים דמויות.
הסיבה לכך היא הידיעה, שגם אם יתאמצו, לא יגיעו לתוצאה משביעת רצון.
הציור יהיה רחוק מהמציאות, ויגרום לגיחוך או אכזבה.
קל יותר לצייר בעלי חיים, כיוון שבציור כזה יש פחות השלכה ריגשית אישית, כאשר התוצאה רחוקה מהמציאות.
בציור בע"ח, מוצאים תופעה הנקראת: "האנשה" ופירושה: השלכת תכונות או רגשות אנושיים על הציור.
יש אנשים המציירים חפצים או דוממים אחרים, ומוסיפים בציור, סימול של האנשה. כמו: הבעת פנים, תנועה, או סימן חיות אחר. ציורים אלו מביעים ומשקפים בברור את רגשות המצייר ותחושותיו.
ציפורים הן "עם" מתוק ופחדן. ויותר מכך, הן "עם" שמח ומשרה שמחה בסביבתו.
ציפורים נשמעות היטב בבוקר בזמן שמתחדש היום. הן כאילו מנבאות: "בשורות טובות! בשורות טובות!".
בעלת הציור, שמעה את הדברים והגיבה ספונטנית: אני תמיד מאחלת לכולן,
"בשורות טובות" !
הילד שלי צייר עץ וענפים נופלים. הוא צייר קו, ותירץ: "הענף היה למעלה, על העץ, והוא נפל לפה, למטה!" אשמח לדעת מה זה אומר.
ענף הוא חלק מהעץ, "כי האדם – עץ..." לילד היה חשוב לציין שהענף שייך לעץ הזה. הוא היה שם למעלה ועכשיו הוא לא! זאת אומרת: חלק ממה שהיה שייך לי - נפל, ניתק ממקומו, לא מחובר אלי!
יתכן והילד חווה סוג של אובדן, אכזבה, הלם מהחסר. זהו ילד בכתה א'. חלק מחבריו ל'מכינה' הלכו לכתה א' במקומות אחרים, והם חסרים לו! אם הילד מצייר תמיד ענפים / עלים / פירות נופלים, הילד חש שאין לו כלים להתמודדות עם אכזבה או הפסד באופן רגוע ומובן מאליו.
ניתן בהחלט לעזור לו, ולהביאו למסקנה ש'אובדן' הינו חלק ממכלול התרחשויות במציאות, ואפשר לקבלו בנחת ובשלוה.
בתקופה האחרונה אני מציירת נדנדות! זה מפליא אותי, כי אני אוהבת יציבות. ולאו דווקא אוהבת להתנדנד, מהו הצורך הבלתי נשלט לצייר כך?
יציבות ונדנדה הם לא סתירה!
ציור של נדנדה אומר, בדרך כלל: "אני צריכה, כרגע, בתקופה העמוסה הזאת, מ-נ-ו-ח-ה!"
נדנדה היא מתקן נחמד המנתק את היושב עליו מהקרקע וגורם לו רוגע והנאה מהמונוטוניות של התנועה.
ההתנתקות, לא סותרת את היציבות של היושב על הנדנדה! כמה זמן מתנדנדים? לא הרבה ! את זקוקה למנוחה, אבל יותר להתנתקות. גם אם היא רק לזמן קצר, ומידי פעם, היא יעילה!